סיור באתרי העיר העתיקה של באר-שבע

אזור: דרום, מספר ימים: 1, נקודת מוצא: דרך חברון 2, באר שבע, נקודת סיום: תחנת הרכבת הטורקית , סוג מסלול: הליכה
מקור מידע: משרד התיירות
אזור: דרום

לשם התמצאות במסלול יש להיעזר במפת העיר. ניתן לקבל מפה באתר באר אברהם. 

באר אברהם (דרך חברון, רח' קק"ל, קרוב לנחל באר שבע, אתר בתשלום).

על פי המסורת זוהי הבאר שנחפרה ע"י אברהם אבינו. רועי אבימלך (מלך גרר) ניסו לגזול אותה מידיו (בראשית פרק כ'). לאחר שהוכיח את בעלותו על הבאר כרתו שניהם ברית שלום, ועל כן שמה באר שבע על שם באר ושבועה כי שם נשבעו שניהם. ניתן כיום לראות באתר באר עתיקת יומין שנשתמרה בצורת המקורית עד היום. עומקה של הבאר כ- 13.5 מ' מהם כ- 5 מ' חצובים בסלע. הבאר ניזונה ממי תהום, קוטרה 3.75 מ' והיא מדופנת עד קרקעיתה באבנים מסותתות היטב. באר זו היוותה מקום מפגש חשוב לכל השבטים הנודדים באזור. עיריית באר שבע פיתחה את סביבת הבאר, הקיפה אותה חומה וריצפה את הרחבה.

נעלה ברחוב קק"ל שהיה איזור העסקים הראשי של העיר העותמנית, שקמה במקום בשנת 1900. הרחוב נראה לכל אורכו, נתחיל במבנה ה"סראיה" הלא הוא בית המימשל התורכי, המשמש כיום את משטרת ישראל. הבית הוקם בין השנים 1908-1900 והיה הבניין הציבורי הראשון בעיר. בשנים הראשונות אפילו התגורר בו הקאימקאם (המושל) התורכי. כמו כן היה כאן בית משפט תורכי, ובית הדין השבטי של הבדואים. הבניין בנוי לתפארת. בחזיתו שלוש קשתות, בכניסה אולם קבלה גדול שמשני צידיו משרדים. נחצה את הרחוב אל בית המושל (מוזיאון הנגב לאמנות מודרנית), שניבנה בשנת 1906. זהו בניין בן קומותיים, עם אכסדרת כניסה, שלוש קשתות בקומה התחתונה וגג רעפים. הקומה הראשונה שימשה כחדר אירוח וקבלת פנים לציבור. בקומה השניה היה מעונו הפרטי של המושל ומשפחתו. הכניסה לקומה זו היתה בגרם מעלות חיצוני, בשנת 1973 הפך הבניין לבי""ס לבנות. בתחילת 1950 שימש הבניין את עיריית באר שבע. נסייר הלאה אל רחוב העצמאות ונגיע לג'אמע-המסגד הגדול (כיום שוכן בבניין המוזיאון לתולדות האיסלאם ועמי המזרח), אחד המסגדים היפים בארץ. הוא הוקם ב – 1906 והוא פונה הישר דרומה למכה. בשער המיסגד מצוי פישפש קטן, בו עבר האימאם. מעל השער טבלה עגולה, בה מופיע חותם השולטן התורכי. מיבנה המסגד הוא בסגנון תורכי מובהק, במרכזו כיפה הנשענת על אומנות ובקירותיו חלונות רבים. 

בקיר הדרומי הפונה למכה, מצויה גומחת ה"מחראב", מהצריח היה המואזין קורא לתפילה. מעבר לכביש מצוי גן אלנבי. הגן עוצב בצורה גאומטרית, כשבמרכזו עמוד שיש המנציח את הנצחון התורכי על האנגלים בקרבות עזה (מארס-אפריל 1917) לאחר נפילת העיר באר שבע בידי האנגלים, באוקטובר 1917, הם העמידו על עמוד זה את פיסלו של מצביאם, גנרל אלנבי אותו פיסל האומן אברהם מלניקוב, יוצר פסל האריה לזכר טרומפלדור בתל-חי. ב- 1938 נפצה כנופיה ערבית את הפסל, שנראה לה כסמל השלטון הבריטי וכיום נמצא במקום גלעד ועליו חרוט השם אלנבי 1917-1918. נמשיך ברחוב העצמאות לבית הספר הממשלתי התורכי לילדי הבדואים. בנין מרשים זה היה מיועד להיות בית ספר חקלאי עם פנימייה למאתיים ילדים. בדומה לשאר מבני הציבור התורכיים בעיר, זהו בניין דו קומתי, בעל גג רעפים, שבחזיתו שלוש קשתות, כניסה מרכזית אולם מרכזי גדול שמשני צידיו, בשתי הקומות, חדרי מגורים וכיתות לימוד. הבניין הוקם ב – 1913, שנה לאחר מכן, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא הפך לבית חולים צבאי. 

לאחר מלחמת העצמאות שימש הבניין כ"בית החייל" והוא נשאר בשימוש צבאי גם לאחר שבית החייל עבר למשכנו החדש. מכאן נמשיך לתחנת הרכבת התורכית של באר שבע (רח' רמב"ם). מסילת הברזל שהגיעה לכאן הונחה בתחילת 1915. חשיבותה של העיר, כתחנה ראשית במסילה התורכית שהסתעפה ממסילת יפו ירושלים והגיעה עד קסיימה בסיני, ניכרת במבנים ובמתקנים שנותרו מאז. בית נתיבות, בניני משרדים ובתי מגורים לעובדים, בית מלאכה לשיפוץ קטרים וקרונות, מינסרת עצים, ומגדל מים, הנראה באתר עד היום. קטרי הקיטור התורכים נזקקו לשפע של מים בתחנות הדרך, על מנת למלא את דודיהם, ולייצר קיטור. עם תום הסיור בתחנת הרכבת, ניתן לחזור לרכב שנותר בבאר אברהם, או לשבת באחד מבתי הקפה, שנפתחו בעיר העתיקה.

ראוי לציין כי זוהי העיר העותמנית המתוכננת היחידה בישראל, והיא שמורה למדי (ובעיקר בלתי מוכרת לציבור).

הכותב: ד"ר שחר שילה

מפרט המוצר
אזור דרום
עיר באר שבע
נקודת מוצא דרך חברון 2, באר שבע
נקודת סיום תחנת הרכבת הטורקית
סוג מסלול הליכה
נגישות לאנשים עם מוגבלות נגישות חלקית

לשם התמצאות במסלול יש להיעזר במפת העיר. ניתן לקבל מפה באתר באר אברהם. 

באר אברהם (דרך חברון, רח' קק"ל, קרוב לנחל באר שבע, אתר בתשלום).

על פי המסורת זוהי הבאר שנחפרה ע"י אברהם אבינו. רועי אבימלך (מלך גרר) ניסו לגזול אותה מידיו (בראשית פרק כ'). לאחר שהוכיח את בעלותו על הבאר כרתו שניהם ברית שלום, ועל כן שמה באר שבע על שם באר ושבועה כי שם נשבעו שניהם. ניתן כיום לראות באתר באר עתיקת יומין שנשתמרה בצורת המקורית עד היום. עומקה של הבאר כ- 13.5 מ' מהם כ- 5 מ' חצובים בסלע. הבאר ניזונה ממי תהום, קוטרה 3.75 מ' והיא מדופנת עד קרקעיתה באבנים מסותתות היטב. באר זו היוותה מקום מפגש חשוב לכל השבטים הנודדים באזור. עיריית באר שבע פיתחה את סביבת הבאר, הקיפה אותה חומה וריצפה את הרחבה.

נעלה ברחוב קק"ל שהיה איזור העסקים הראשי של העיר העותמנית, שקמה במקום בשנת 1900. הרחוב נראה לכל אורכו, נתחיל במבנה ה"סראיה" הלא הוא בית המימשל התורכי, המשמש כיום את משטרת ישראל. הבית הוקם בין השנים 1908-1900 והיה הבניין הציבורי הראשון בעיר. בשנים הראשונות אפילו התגורר בו הקאימקאם (המושל) התורכי. כמו כן היה כאן בית משפט תורכי, ובית הדין השבטי של הבדואים. הבניין בנוי לתפארת. בחזיתו שלוש קשתות, בכניסה אולם קבלה גדול שמשני צידיו משרדים. נחצה את הרחוב אל בית המושל (מוזיאון הנגב לאמנות מודרנית), שניבנה בשנת 1906. זהו בניין בן קומותיים, עם אכסדרת כניסה, שלוש קשתות בקומה התחתונה וגג רעפים. הקומה הראשונה שימשה כחדר אירוח וקבלת פנים לציבור. בקומה השניה היה מעונו הפרטי של המושל ומשפחתו. הכניסה לקומה זו היתה בגרם מעלות חיצוני, בשנת 1973 הפך הבניין לבי""ס לבנות. בתחילת 1950 שימש הבניין את עיריית באר שבע. נסייר הלאה אל רחוב העצמאות ונגיע לג'אמע-המסגד הגדול (כיום שוכן בבניין המוזיאון לתולדות האיסלאם ועמי המזרח), אחד המסגדים היפים בארץ. הוא הוקם ב – 1906 והוא פונה הישר דרומה למכה. בשער המיסגד מצוי פישפש קטן, בו עבר האימאם. מעל השער טבלה עגולה, בה מופיע חותם השולטן התורכי. מיבנה המסגד הוא בסגנון תורכי מובהק, במרכזו כיפה הנשענת על אומנות ובקירותיו חלונות רבים. 

בקיר הדרומי הפונה למכה, מצויה גומחת ה"מחראב", מהצריח היה המואזין קורא לתפילה. מעבר לכביש מצוי גן אלנבי. הגן עוצב בצורה גאומטרית, כשבמרכזו עמוד שיש המנציח את הנצחון התורכי על האנגלים בקרבות עזה (מארס-אפריל 1917) לאחר נפילת העיר באר שבע בידי האנגלים, באוקטובר 1917, הם העמידו על עמוד זה את פיסלו של מצביאם, גנרל אלנבי אותו פיסל האומן אברהם מלניקוב, יוצר פסל האריה לזכר טרומפלדור בתל-חי. ב- 1938 נפצה כנופיה ערבית את הפסל, שנראה לה כסמל השלטון הבריטי וכיום נמצא במקום גלעד ועליו חרוט השם אלנבי 1917-1918. נמשיך ברחוב העצמאות לבית הספר הממשלתי התורכי לילדי הבדואים. בנין מרשים זה היה מיועד להיות בית ספר חקלאי עם פנימייה למאתיים ילדים. בדומה לשאר מבני הציבור התורכיים בעיר, זהו בניין דו קומתי, בעל גג רעפים, שבחזיתו שלוש קשתות, כניסה מרכזית אולם מרכזי גדול שמשני צידיו, בשתי הקומות, חדרי מגורים וכיתות לימוד. הבניין הוקם ב – 1913, שנה לאחר מכן, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא הפך לבית חולים צבאי. 

לאחר מלחמת העצמאות שימש הבניין כ"בית החייל" והוא נשאר בשימוש צבאי גם לאחר שבית החייל עבר למשכנו החדש. מכאן נמשיך לתחנת הרכבת התורכית של באר שבע (רח' רמב"ם). מסילת הברזל שהגיעה לכאן הונחה בתחילת 1915. חשיבותה של העיר, כתחנה ראשית במסילה התורכית שהסתעפה ממסילת יפו ירושלים והגיעה עד קסיימה בסיני, ניכרת במבנים ובמתקנים שנותרו מאז. בית נתיבות, בניני משרדים ובתי מגורים לעובדים, בית מלאכה לשיפוץ קטרים וקרונות, מינסרת עצים, ומגדל מים, הנראה באתר עד היום. קטרי הקיטור התורכים נזקקו לשפע של מים בתחנות הדרך, על מנת למלא את דודיהם, ולייצר קיטור. עם תום הסיור בתחנת הרכבת, ניתן לחזור לרכב שנותר בבאר אברהם, או לשבת באחד מבתי הקפה, שנפתחו בעיר העתיקה.

ראוי לציין כי זוהי העיר העותמנית המתוכננת היחידה בישראל, והיא שמורה למדי (ובעיקר בלתי מוכרת לציבור).

הכותב: ד"ר שחר שילה

מפרט המוצר
אזור דרום
עיר באר שבע
נקודת מוצא דרך חברון 2, באר שבע
נקודת סיום תחנת הרכבת הטורקית
סוג מסלול הליכה
נגישות לאנשים עם מוגבלות נגישות חלקית